רע"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
30864-09-10
29/11/2010
|
בפני השופט:
יוסף אלון
|
| - נגד - |
התובע:
1. ספורט הנגב (1985)בע"מ
2. עמיחי מאור
|
הנתבע:
הבנק הבנלאומי הראשון לישראל
|
|
החלטה
1.המבקשים תובעים בבימ"ש השלום את הבנק המשיב לסעד הצהרתי ולפיו הסכם פשרה שנערך ביניהם בהליכי הוצל"פ (במרץ 1998) לביצוע פס"ד שניתן לזכות הבנק (בשנת 1997), דינו להתבטל מחמת העדר גמירות דעת, עושק, הטעיה, וכפיה – וטענות נוספות כיוצא באלה.
התביעה הנוכחית הוגשה מלכתחילה לבית המשפט המחוזי (בטרם הועברה לבימ"ש השלום) וסמוך לאחר הגשתה פנה הבנק בבקשה לדחייתה על הסף.
אותה בקשה נדחתה על ידי ביהמ"ש המחוזי (כב' השופט א. ואגו) בהחלטה מיום 17.1.2005.
לימים, לאחר שבירור התביעה עבר לבימ"ש השלום והמבקשים הגישו תצהירי עדותם הראשית, ביקש הבנק את ביהמ"ש למחוק סעיפים שונים מתצהיר המבקשים בטענות שונות – ובין היתר כי אותם הסעיפים משיגים על קביעות מפסה"ד המקורי (משנת 1997) העולים כדי מעשה בי"ד.
ביהמ"ש קמא, בהחלטתו מיום 26.8.10, נעתר חלקית לבקשה והורה על מחיקת סעיפים 10, 11 ו- 27 (ב) מתצהיר המבקשים (התובעים) לאחר שמצא כי האמור בהם עומד בסתירה לקביעות פסה"ד הראשון (מ- 1997) ולמעשה בית הדין המגולם בהם.
בבקשה זו שבפני עותרים המבקשים לרשות לערער על אותה ההחלטה.
2.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב, על נספחיהם, החלטתי לדון בבקשה כבערעור – כאילו ניתנה הרשות לכך.
ביהמ"ש קמא נימק כאמור את מחיקת שלושת הסעיפים מתצהיר עדות התובעים – בהיותם סותרים לכאורה את קביעות פסה"ד מ- 1997.
דא עקא – מהותה של התובענה דנן, שטרם הוחל בבירורה – הינה בהשגות המבקשים (התובעים) כנגד ההחלטות השיפוטיות הקודמות שניתנו בענין המחלוקת שבינם לבין הבנק תוך טענות (שעדיין רחוקות מלהיות מוכחות) בדבר הנסיבות בהן נתקבלו אותן ההחלטות.
בהחלטת ביהמ"ש המחוזי (כב' השופט א. ואגו) מיום 17.1.05 נדחתה כאמור בקשת הבנק לדחיית התובענה דנן על הסף – כאשר ביסוד אותה הבקשה עמדו נימוקי "מעשה בית הדין". נקבע באותה ההחלטה כי סוגיה זו הינה בליבת התובענה הנוכחית – ואין לחסום על הסף דרכם של התובעים לבירור הנסיבות (הנטענות על ידם) בהן ניתנו ההחלטות השיפוטיות שבנדון.
לאור זאת – מהווה החלטת ביהמ"ש קמא, נשוא בקשה זו, חסימה א-פריורית של התובעים בסוגיה זהה וזאת לאחר שנסיון החסימה הקודם (בדמות הבקשה לדחייה על הסף) נדחה בהחלטת כב' השופט א. ואגו.
לדעתי – לא היתה לכך הצדקה בנסיבות הענין שכן משמעות החלטה זו כמוה כדחייה חלקית על הסף של פרק מהתובענה לאחר שבקשת הדחייה על הסף של אותה התובענה נדחתה כאמור לגופה עוד בשנת 2005.
למותר לציין כי הותרת הסעיפים האמורים בתצהיר אין משמעה קביעה כלשהי בדבר נכונות או צדקת הנטען בהם – והענין ייחקר ויתברר במהלך בירור התובענה, חקירות המצהירים על תצהיריהם, והסקת המסקנות העובדתיות והמשפטיות המתבקשות מכל אלה. בכלל כל אלה תתבררנה כמובן גם הטענות המשפטיות הנכבדות שמעלה הבנק לענין היקף תחולתו של מעשה בית הדין הגלום בפסה"ד הראשון מ- 1997 או בהסכם הפשרה בהוצל"פ מ- 1998.
3.אשר על כן, אני מחליט לקבל את הערעור, לבטל את החלטת ביהמ"ש קמא לענין מחיקת הסעיפים מהתצהיר ולהותיר את תצהיר העדות הראשית כפי שהוגש, על מכונו.
המשיב ישלם למבקשים הוצאות בקשה זו בסכום של 5,000 ₪.
הערובה שהופקדה על ידי המבקשים תוחזר לידם (באמצעות בא-כוחם).
המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"א, 29 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.